החלטה בתיק ת"א 3667-09-12

לפניי בקשה למתן צו עשה, אשר מכוחו יתאפשר למבקשים 1-2 לעשות שימוש ביחידת דיור שהזכויות לגביה שנויות במחלוקת בין הצדדים.

רקע כללי -

1.         המבקשת מס' 1 (להלן: " בת שבע"), המבקש מס' 3 (להלן: " יורם"), המבקש מס' 4 (להלן: " דוד"), המבקשת מס' 5 (להלן: " רחל") והמשיב מס' 1 (להלן: " חיים") הינם אחים ואחיות, ילדיהם של המנוחים ה"ה יוסף חיון ואסתר חיון ז"ל (להלן: " המנוחים").

2.         המנוחים הותירו אחריהם משק (להלן: " המשק") במושב גבע כרמל (להלן: " גבע כרמל")  ובו שלוש יחידות דיור. בראשונה - מתגוררים חיים ואשתו (להלן: " זיוה"), בשניה מתגוררים יורם ואשתו (להלן: " רינה"), והשלישית - ריקה (להלן: " היחידה").

3.         לאחר פטירת המנוחים הגישו חיים וזיוה בקשה להכיר בהם כ"בנים ממשיכים" ולקבל את הזכויות במשק. ביום 21.9.2009 התקבלה החלטה אצל גבע כרמל לרשום את חיים וזיוה כבנים ממשיכים לגבי המשק.

4.         או אז הגישו יורם ורינה תביעה למתן צו הצהרתי לפיו לא ניתן להכריז על "בן ממשיך" לגבי המשק, לפיו חיים אינו זכאי להחשב כבן ממשיך וכי ככל שניתן להכריז על בן ממשיך - הרי שיורם ראוי לשאת בתואר זה. תביעה זו הוגשה לבהמ"ש לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 48862-12-10) אך ביום 21.12.11 הורה כב' השופט נאמן על מחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית.

5.         השלב הבא היה הגשת התביעה העיקרית בתיק זה שלפני, כאשר יורם ורינה הם התובעים, חיים וזיוה הם הנתבעים (יחד עם המינהל, הסוכנות וגבע כרמל), ודוד, בת שבע ורחל הינם המשיבים הפורמלים. בכתב התביעה העיקרי - מבקשים יורם ורינה לקבוע כי לא ניתן להעביר את המשק לחיים כבן ממשיך, וכי אם ניתן לקבוע בן ממשיך - הריהו יורם ולא חיים. שלושת המשיבים הפורמלים הודיעו כי הם מצטרפים לתביעה. חיים וזיוה, מן הסתם, מתנגדים למבוקש בתביעה העיקרית. המינהל, הסוכנות וגבע כרמל הגישו אף הם את כתב הגנתם ובו פורטה עמדתם.

6.         מכאן, שניתן לקצר ולומר כי חמשת ילדי המנוחים מתחלקים לשני מחנות - מחד: האח חיים, ומנגד: ארבעת הנותרים - יורם, דוד בת שבע ורחל.

הבקשה הנוכחית -

7.         טרם קיום ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק העיקרי, הגישו בת שבע ובעלה (להלן: " זאב") בקשה לצו עשה במסגרתה הם מבקשים לאפשר להם לגור ביחידה (הריקה). בבקשה הם מפרטים כי מצבם הכלכלי קשה ביותר בימים אלו לאור "הסתבכות" עסקית שנכפתה עליהם בשל מעילה שביצע אחד מהעובדים בעסק אותו ניהלו. הם מסבירים בבקשה כי לאור חובותיהם כלפי בנקים ונושים נוספים, הם נאלצו למכור את דירתם, כי עליהם לפנות את הדירה בימים הקרובים וכי אין להם לאן לעבור. הם עותרים למתן צו שיאפשר להם לעשות שימוש ביחידה, אשר עומדת ללא כל שימוש, לתקופת ביניים ומסכימים לפנותה בכל אימת שידרשו לעשות כן. עמדתם היא כי ככל שתתקבל התביעה ויבוטלו זכויותיהם של חיים וזיוה כבנים ממשיכים במשק, אזי שלכל חמשת הילדים של המנוחים תהאנה זכויות בירושה ובעזבון, וכנגזר מכך - גם לבת שבע תהא זכות (חלקית) לגבי המשק בכלל, ולגבי היחידה בפרט.

8.         יורם, דוד ורחל צרפו לבקשה את הסכמתם לכך שבת שבע וזאב יעשו שימוש ביחידה.

9.         חיים וזיוה מתנגדים. לטענתם מצבם הכלכלי של בת שבע וזאב אינו כה חמור כפי שהם מנסים להציג וכי הם יכולים למצוא פתרון דיור חלופי אחר. לטענתם, רצונם של בת שבע וזאב הינו "לקבוע עובדות בשטח" (כלשונם), דהיינו - להשתקע ביחידה, דבר אשר יסכל את יכולתם של חיים וזיוה לנצל את היחידה, אשר מהווה חלק מהמשק, אשר הזכויות בו מגיעות להם כבנים ממשיכים. חיים וזיוה סבורים כי הבקשה נועדה לשנות את המצב הקיים ולהקשות על ביצועו של פסק הדין שינתן בסוף ההליך העיקרי, במיוחד אם התביעה תדחה ויהא מקום ליתן צו של פינוי. עוד מציינים חיים וזיוה כי לאור העובדה שהזכויות במשק שנויות במחלוקת המתבררת בתיק זה - הם עצמם נמנעו מלאכלס את היחידה עד כה ואין סיבה לאפשר "לצד שכנגד" לעשות כן. טענה אחרונה שבפי חיים וזיוה הינה כי בין המשפחות שוררים יחסים עכורים ביותר ומגורים צמודים ילבו את האש עוד יותר.

10.     במהלך הדיון שהתקיים היום חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם והוסכם כי בהמ"ש יתן את החלטתו בבקשה על בסיס המסמכים והטיעונים ללא חקירת המצהירים (שתצהיריהם צורפו בתמיכה לבקשה ולתשובה).

דיון והכרעה -

11.     על פניו, יש להצר על גישתם של חיים וזיוה ועל סגור ליבם למול מצוקתה של האחות ובעלה. מהמסמכים שצורפו עולה כי אכן מצויים יורם ורינה במצב כלכלי קשה וצפויים להשאר ללא קורת גג בימים הקרובים. הותרה יחידת הדיור ריקה - ללא כל שימוש - נחזית כבלתי סבירה ויש בעמדת חיים וזיוה קורטוב של נוקשות, בבחינת "גם-לי גם-לך לא יהיה" ("משפט שלמה", מלכים א פרק ג' פסוקים טז'-כח'). ברי כי בת שבע ובעלה יכולים למצוא מקום דיור חלופי אחר, אך המדובר בבני משפחה שנקלעו לצרה ואולי היה מקום למצוא את הדרך לסייע למרות הסכסוך המשפטי.

12.     בדומה, אינני סבורה כי המדובר בנסיון "השתלטות" על השטח, ובוודאי שניתן לאיין את הסכנה באמצעות בטוחות וערבויות מתאימות.

13.     עם זאת, אני מסכימה עם חיים וזיוה בכל הנוגע לכך שכרגע, מצב הדברים הוא שקיימת החלטה לגבי היותם בנים ממשיכים וכל עוד לא תשונה ההחלטה, כלומר - כל עוד לא תתקבל התביעה העיקרית, הרי שלכאורה הזכויות במשק וביחידה שייכות להם. ההליך בתחילתו, הדרך עוד ארוכה, ההסדר הנוכחי מקנה להם את הזכויות ונטל ההוכחה רובץ על התובעים בתיק העיקרי.

14.     עוד יש לקבל את טענתם לפיה ככל שיקבע בסוף ההליך כי זכיותיהם במשק שרירות ותקפות - אזי שיהא על בת שבע וזאב לשלם להם דמי שימוש רטרואקטיבית, ובמובן הזה - אולי ייטיבו בת שבע וזאב למצוא יחידת דיור אחרת, כנגד דמי שכירות נמוכים וידועים מראש (תחת להיות חשופים לדרישה לתשלום דמי שימוש בעתיד בסכום לא ידוע). בנוסף, יש לתת משקל משמעותי (ואף מכריע) לכך שבת שבע וזאב נמצאים לעת הזו במצב כלכלי שלא יאפשר להם לערוב להבטחת תשלום עתידי שכזה ואף לא להציג ערובות להבטחת הפינוי, ככל שיתברר בסוף ההליך שהזכויות שייכות לחיים וזיוה והם לא מעוניינים להשכיר את היחידה לבת שבע וזאב.

15.     בנוסף, יש לזכור כי הלכה היא שאין בית המשפט נוהג להעניק סעד זמני אלא במקרים חריגים ומתוך ניסיון לשמר את המצב הקיים (ע"א 2421/06 ראבי נ' מוניות גאולה ירושלים בע"מ (פורסם בנבו, 25.7.06). במקרה דכאן, מתבקש סעד שיש בו כדי לשנות את המצב ולהפר את ה"סטטוס קוו", ויש לשקול בקפידה אם יש להעתר למבוקש (ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אייל ארנברג (פורסם בנבו, 19.6.2012) אשר דן בנושא שונה במעט, אם כי ההנמקה יפה אף לעניינינו).